ענבים בעלי סוגי עור עבים של ענבים בעלי עור עבה

ענבים בעלי עור עבה היו למעשה הנורמה בפעם אחת. נדרשו למעלה מ 8,000 שנים של גידול סלקטיבי כדי ליצור את סוגי הענבים בהם אנו משתמשים כיום. אוכלי ענבים עתיקים עשויים מאוד היה למצוא מישהו, ללא ספק עבד או משרת, לקלף את הענבים הסמיכים והעבים ולא רק כדי להסיר את האפידרמיס הקשה אלא גם כדי להסיר את הזרעים הבלתי נשמעים..

ישנם זנים רבים ושונים של ענבים, חלקם מגדלים למטרות ספציפיות וחלקם בעלי שימוש מוצלב. ענבים שגדלו ליין, למשל, הם בעלי עורות עבים יותר מאשר זנים אכילים. ענבי יין קטנים יותר, לרוב עם זרעים, ועורותיהם העבים יותר הם תכונה רצויה עבור ייננים, מכיוון שרוב הניחוח נגזר מהעור.

ואז יש לנו ענבי מוסקדין. ענבי מוסקדין הם ילידי דרום-מזרח דרום-מזרח ארצות הברית. הם מעובדים מאז המאה ה -16 ומותאמים היטב לאקלים החם והלח. הם זקוקים גם לשעות מצמררות פחות מאשר סוגים אחרים של ענבים.

ענבי מוסקדין (פירות יער) נעים בצבעם וכאמור הם בעלי עור קשוח להפליא. אכילתם כוללת עקיצת חור בעור ואז יניקת העיסה. כמו כל הענבים, מוסקדינים הם מקור מצוין לנוגדי חמצון וסיבים תזונתיים, רובם בעור הקשוח. כך שלמרות שזרוק העור עשוי להיות טעים יותר, אכילת חלק ממנו בריאה להפליא. הם משמשים גם להכנת יין, מיץ וג'לי.

ענבים גדולים, לעיתים גדולים מרבע, מוסקדינים צומחים באשכולות רופפים ולא בצרורות. לכן הם נקצרים כגרגרי יער בודדים ולא כגזרות חבורות שלמות. כאשר הם בשלים הם מוציאים ארומה עשירה ומוחלשים בקלות מהגבעול.

ענבים נטולי זרעים הם בעלי סבירות גבוהה יותר לעור עבה. בגלל העדפה פופולרית, זנים ללא זרעים גודלו מזנים זנים כמו תומפסון זרעים ומונוקה שחורה. לא לכל הענבים נטולי הזרעים יש עורות עבים אך יש כאלה, כמו 'נפטון'.