עלי במיה אכילים - האם תוכלו לאכול את עלי הבמיה

נראה כי במיה מקורה באפריקה והטיפוח התפשט למזרח התיכון, הודו ואל החלקים הדרומיים של צפון אמריקה, ככל הנראה שהביא הצרפתים דרך מערב אפריקה. מאז הפך לאוכל פופולרי באזורים דרומיים של ארה"ב.

ובעוד שזה התרמיל שהכי אהוב עליו, גם עלי הבמיה הם אכן אכילים. לא רק העלים אלא הפרחים היפים גם כן.

אכילת עלי במיה

במיה הוא סוג של צמח היביסקוס שגדל למטרות נוי וכגידול מזון. העלים בצורת לב, משוננים, בגודל בינוני, ירוקים בהירים ומכוסים זיפים קטנים. העלים צומחים לסירוגין עם 5-7 אונות לגבעול.

תרמילי במיה הם מרכיב מסורתי בגמבו ונמצאים באופן בולט במנות דרום אחרות. יש אנשים שלא אוהבים אותם מכיוון שהתרמילים הם ריריים, מילה ארוכה לרזים. התרמילים משמשים לרוב, כמו בגמבו, לעיבוי מרקים או תבשילים. מתברר כי לעלי הבמיה האכילים יש גם פן מעבה זה. אפשר לאכול את העלים לא מבושל או לבשל כמו תרד, ושפונאדה נחמדה (רצועות חתוכות דק) שנוספות לתבשיל או למרק תעבה אותו בדיוק כמו שעמילן רוקס או תירס היה עושה.

כאמור, הפריחות ניתנות למאכל, כמו גם הזרעים, אותם ניתן לטחון ולהשתמש בהם כתחליף קפה או לחוץ לשמן.

טעמם של העלים הוא לפי הדיווחים עדין למדי, אך מעט דשא, ולכן הוא עובד היטב עם טעמים נועזים כמו שום, בצל ופלפלים. ניתן למצוא אותו בקארי קארי הודים רבים וגם מזדווג היטב עם מנות בשריות. עלי הבמיה עשירים בסיבים תזונתיים ומכילים גם ויטמינים A ו- C, סידן, חלבון וברזל.

קציר עלי במיה מסוף הקיץ דרך הסתיו והשתמש בהם באופן מיידי או שמור אותם בשקית ניילון במקרר עד שלושה ימים..